<h1>ארחות חיים הלכ' סדר ליל הפסח סימן ל"ו</h1>
<h2>דף כט:</h2>
כתב הריא"ף ז"ל האי מאן דבעי לברוכי בתרי ותלת בתי עביד הכי בריך ברישא בביתא דיליה ואכיל כל מאי דצריך ומברך על המזון והדר מברך לכל א' וא' ושתו אינהו כסא דקידושא ודאגדתא ואכלי כלהו מצה וירקי ולא אכיל איהו בהדייהו מידי ושבק להו למגמר סעודתייהו ומברכי אינהו ברכת המזון והדר אזיל לביתיה וגמר הלילא ושתי איהו כסא ואי בעי לאקדומי להנהו בתי בריש' ויברך להו ולא טעים מידי בהדייהו והדר לביתי' ומקדש הרשות בידו ושפיר דמי והר"ז ז"ל כתב עליו כל מה שאמר הריא"ף ז"ל כל מאן דבעי לברוכי בתרי ותלתא בתי וכו' אין אנו משגיחין בו מאחר שפי' טעמא אין מפטירין אחר מצה אפיקומן שלא ישכח מלומר הלל אחר שגמר הלל מה לנו עליו אם יאכל מצה וחזר ואכל כל הלילה ומה עבירה יש בידו ואין לנו אלא קום אכול מצה ובל תאכל חמץ מנין לנו והראב"ד ז"ל כתב עליו זה מבזה המנהגות ולא ידע על מה הוקבעו כי יש סמך למנהג מר' טרפון שאומר חמישי יאמר עליו הלל הגדול אלמא בלא אמירה לא שתי ליה וטעם הדבר בזמן הפסח כדי שלא ימשכו אחר השתיה ויבואו ויניחו אכילת הפסח ויבא לידי נותר ובזמן שאין הפסח ג"כ ודאי כדי שיהא זכר לד' כוסות שכנגד הגאולה כי כל מה שאדם שותה בתוך הסעודה אין בו היכר לחירות לפי שהוא לצורך האכילה ואפי' ישתה כמה וכמה לא יפטר מד' כוסות אא"כ ישתה אותם שלא בתוך הסעודה וטעם יפה הוא וראוי לסמוך עליו לא להיות מלעיג על המנהגות. והר"ש ז"ל כתב והבא להוציא אחרים ידי חובתן בהלל ובסדר ברכות יקדש וישתה כוס ראשון ויעשה כל הסדר בביתו ואחר הכריכ' קודם שיאכל סעודה ילך ויעשה בכמה בתים ויחזור בביתו באחרונה ויגמור סעודתן ויברך על מזונו וישתה כוס ג' ויגמור להם הלל על כוס ד' וישתה שלא אסרו לשתות אלא בין שלישי לרביעי כדי שלא ישתכר ולא יבין באמרו הלל אבל היין ששתה בתוך סעודתו אינו משכר ואם יש עוד בית שלישי יגמור להם הלל והם יברכו וישתה ולא ישתה בשני כלל וכן יעשה בכמה בתים ומשגמר סעודתו בביתו ואכל מצה הנאכלת לשם מצה אינו יכול לשוב ולקדש עוד בבית אחר לפי שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ואסור לאכול ולשתות אחר ששתה ד' כוסות בביתו ואסור לגמור ההלל בבית אחר לפי שנשתכר בכוסות שלאחר המזון ואם צריכין לו יקדש להם ולא ישתה ועל הירקות יברכו הם ויאכלום והוא יאמר להם ההגדה והם יברכו על הכוס וישתו וברכת המוציא ואכילת מצה רשאי הוא לברך ולהוציאן ידי חובתן והם יאכלום והוא לא יאכל וכן על המרור דהכי אמרינן לא יפרוס אדם פרוסה לאורחים אא"כ אוכל עמהם אבל ברכת הלחם של מצה וברכת היין של קדוש התירו להם לפי שהם חובה וכל ישראל ערבים זה לזה וא"א לאכול מצה בלא המוציא ולא קדוש היום בלא ברכת היין וכן ברכת מרור חובה ומוציא אחרים אע"פי שיצא אבל ברכת הירקות שהיא לעצמה ובטבול עצמו אע"פי שהיא באה לפטור את המרור מברכת הנהנין שאסור להנות בלא ברכה דמיא היא לברכ' הלחם של כל השנה שאינה חובה ולא יברכנה להם מאחר שאינו אוכל עמה' ואת ההלל יגמור להם אחר סעודתן והם יברכו על כוסות המזון והלל עכ"ל הר"ש ז"ל.
